לפני יותר משנה עברנו לארצות הברית. בהתחלה הילדים לא ידעו אנגלית בכלל. אחרי חצי שנה כבר ידעו לדבר. אחרי שנה כבר התחילו לדבר זה עם זה באנגלית כה הרבה שאני מזכיר להם יום־יום שידברו רוסית ועברית, לפחות כשאני בסביבה.
היום, בת החמש בנתה במו ידיה תנין משאריות של ארגזים, קראה לו קרוֹקי ואמרה בעברית: „סליחה אבא, אבל בגלל שקרוקי לא יודע לדבר שום שפה חוץ מאנגלית, אני אדבר איתו באנגלית.”
החיים טובים.