Notices by gadial@tooot.im, page 3

Micro Machines היה משחק מירוצים לא מתוחכם מדי אבל עם גיוון נחמד במסלולים ובכלי הרכב (שהם לכאורה כלי רכב זעירים בתוך סביבה יומיומית, אבל זה לא באמת משפיע על המשחקיות). נהניתי ממנו מאוד, מיציתי אותו ודי שכחתי אותו בכללי אבל מדי פעם הוא פתאום מבליח לתודעה ודורש חידוש מודרני.

ב-Commandos: Behind Enemy Lines משחקים חוליית קומנדו שמחסלת נאצים ומפוצצת להם דברים תוך נסיון לשמור על חשאיות. בפועל הייתי ממש גרוע בזה וכל משימה הייתה ערב רב של save scumming ונסיון שוב ושוב לבצע את אותו מהלך כושל בלי שום טקטיקה חכמה. זה לא היה משנה - ממש, ממש אהבתי את זה.

אחרי ההצלחה של סימסיטי, חברת Maxis התפרשה להרבה משחקי Sim אחרים וההזוי שבהם היה SimAnt שבו מקימים מושבת נמלים ומנסים להשתלט לבני אדם על הבית. זה נשמע מגוחך, אבל זה זכה לאותו טיפול רציני של משחקי sim אחרים ויצא כיפי להפתיע ובהחלט אחד מהמשחקים הזכורים לי ביותר, למרות מגבלותיו.

Raptor: Call of the Shadows הוא משחק יריות מהז'אנר שנקרא Vertical Scroller (אתה כל הזמן מתקדם למעלה במסך) שעושה את העבודה בלי חוכמות, עם המון נשקים ואויבים ופיצוצים. יש לו פינה חמה אצלי בלב כי הוא היה מהמשחקים הראשונים שהיו לי ב-PC.

The Secret of Monkey Island זכה, ובצדק, למעמד של אחד מגדולי הקווסטים של כל הזמנים. בסופו של דבר זה משחק פארודי - פארודיה על פיראטים, פארודיה על קווסטים, פארודיה על לוקאסארטס... ומתוך הפארודיה הזו צץ קווסט חכם ממש עם עלילה מוצלחת שעומדת בפני עצמה. כיף לא נורמלי.

Mortal Kombat הוא כמובן אבן דרך בתולדות הגיימינג בזכות הסגנון הגרפי שלו והמורשת שהותיר אחריו, אבל כמשחק מכות לא כל כך אהבתי אותו - בין היתר פשוט כי אני ממש גרוע במשחקי מכות והמשחק הזה היה אכזרי במיוחד עבורי.

Space Quest הראשון היה אחד מהקווסטים הראשונים שלי, כזה ששיחקתי ביחד עם המשפחה ולא הבנתי כלום אבל הצלחתי לא רע בקטעי הארקייד. לקראת הסוף היינו צריכים להתחיל את הכל מחדש כי שכחנו משהו בהתחלה - וזה קרה לי *שוב* כששיחקתי לפני כמה שנים. קווסט נחמד אבל עם הרעה החולה הגדולה של סיירה

Hunter לאטארי היה בעצם GTA3 שהקדים את זמנו בעשור - משחק אקשן תלת ממדי עם דגש על שימוש בשלל כלי רכב + נשקים וציוד מגניבים כדי לבצע שלל משימות "תפוצץ את זה, תהרוג את ההוא". הקצב והגרפיקה שלו מחרידים לחלוטין היום, אבל הוא אות ומופת לכמה רחוק ניסו ללכת בלי שהטכנולוגיה תתמוך בזה.

סימסיטי היה משחק ניהול מדהים ממש, עם שילוב אדיר של ניהול ברמת המיקרו והמקרו והמון סיפוק על כל רגע של משחק - וכמובן, היכולת לשלח בעיר שלך גודזילת ענק הרסנית. להגיד שהוא היה חדשני ופורץ דרך אלו לא סופרלטיבים מספיקים. זו הייתה פצצת אטום גיימרית שאת גלי ההדף שלה עדיין מרגישים כיום.

Stronghold היה משחק מ-1993 (לא לבלבל עם המשחק המפורסם בהרבה מ-2001) שבו בונים מעין עיירת D&D שכזו וגם קצת נלחמים באויבים. אני אהבתי אותו *ממש*, וזה למרות שהוא עושה המון שגיאות ובעיות ממשק מזעזעות שהיום לא היו עוברות בשתיקה. קשה לי להמליץ עליו אבל וואו כמה שאהבתי אותו.

הקווסט הראשון שלי של לוקאסארטס היה Zak McKracken and the Alien Mindbenders שמאוד אהבתי למרות שלא באמת ידעתי אנגלית והיה עליו Copy Protection שמנע ממני להתקדם בו. מאז ניסיתי כמה פעמים לחזור אליו כבוגר ולסיים אותו וטרם יצא לי. אבל לא איבדתי תקווה.

Ultima Underworld היה פריצת דרך של ממש ב-1992: משחק RPG בעולם תלת-ממדי "אמיתי". אמנם Wolf3D בן זמנו הציע אקשן תלת ממדי טוב בהרבה, אבל באולטימה התחילה החוויה שתגיע לשיא במשחקי ה-Elder Scrolls.

קצת חבל לי שלא הצלחתי לסיים אותו בעצמי אף פעם, אבל לפחות נהניתי.

Day of the Tentacle נהנה ובצדק ממעמד של אחד מגדולי הקווסטים של מה שנקרא "תור הזהב של הקווסטים" בשנות התשעים. הוא היה כיף אדיר בזמן אמת; הוא כיף אדיר גם כיום (גרסת ה-remastered אחלה); הוא מכיל בצורה מזוקקת הרבה מהדברים שעושים את הז'אנר טוב וחומק מרוב (לא כל) הבעיות שלו. יצירת מופת

Sid Meier's Pirates! היה ואולי עדיין נשאר משחק הפיראטים האולטימטיבי, לא רע בשביל משחק שיצא ב-1987. איכשהו סיד מאייר הצליח לשלב ניווט, ניהול צוות, קרבות תותחים וקרבות חרבות, תקיפות ערים וחיפוש אוצרות בצורה מושלמת. אין לתאר כמה שנהניתי מהמשחק הזה בגלגוליו השונים.

Borrowed Time היא הרפתקאה טקסטואלית של בלש פרטי שמסתבך בתסבוכת מסובכת ובעיקר כל הזמן מנסים להרוג אותו. בגרסת האטארי שלי היו איורים עליזים שליוו את המשחק וגרמו לי לחשוב שאני יכול לשחק בו; עברתי את ההתחלה והייתי גאה מאוד, אבל סיימתי אותו רק בגיל מאוחר ועם פתרונות. משחק נחמד!

הגרסה הממוחשבת של Magic: The Gathering מ-1997 הייתה מימוש סביר לגמרי שלו, אבל מה שאהבתי בה במיוחד היה המטא-משחק שבא איתה, שבו מסתובבים בעולם, נלחמים באויבים, מוצאים קלפים ואוצרות וכובשים ערים. ממש חסרים לי מטא-משחקים כאלו במשחקי קלפים ממוחשבים מודרניים שאינם רוגלייקים.

אני זוכר את היום שבו באתי לחנות משחקים לקנות את Command & Conquer, ראיתי שם על מחשב את WarCraft II שזה עתה יצא, ויצאתי מהחנות עם Warcraft II. אחרי שאהבתי את הראשון, השני היה כל מה שיכלתי לבקש. הייתי לא משהו בו ושיחקתי די הרבה עם צ'יטים עד שנגמלתי, אבל זה היה ה-RTS האהוב עלי בזמנו

בתחילת דרכה בליזארד הנפיקה שתי קלאסיקות גדולות של משחקי פלטפורמה. Blackthorne הוא הפחות מוכר מבין השניים, אבל זה משחק אקשן-פלטפורמינג מוצלח למדי, עם מכניקת קרבות פשוטה אבל ממש ממכרת, בפרט כשמה שמחסלים באמצעותה היא אורקים. מהמשחקים הללו שסיימתי בכיף ורציתי עוד.

Heroes of Might and Magic הראשון הוא המשחק החלש בסדרה, אבל אני אומר את זה לזכותו. הוא הניח יסודות כל כך מוצלחים שכל משחק שבא אחריו יכל לשפר אותם ועדיין לשמור על רוח המקור. אחד מהזכרונות הטובים שלי הוא להיתקל במקרה בגיימפליי שלו בחנות משחקי וידאו ולהרגיש שהנה הגיע משהו חדש לגמרי.

הרבה אחרי שנהניתי מאולטימה 7 התחשק לי לראות איך הלך המשחק הראשון בסדרה. במקור הוא יצא ב-1981 אבל יצא לו חידוש ב-1987 שבו שיחקתי - ושמעו, הופתעתי לטובה! כמובן שזה משחק מיושן להחריד (כבר כששיחקתי בו לפני למעלה מ-20 שנים) אבל הוא היה כיפי בכל זאת וסיימתי אותו! התחלה לא רעה בכלל!