ההגדה המסורתית הצליחה לעצבן אותי שוב בסדר האחרון ונזכרתי בהגדה הקיבוצית. ליתר דיוק, לא מדובר על הגדה אחת, אלא על אוסף שלם של הגדות. נוסחי סדר שונים זה מזה. אבל שונים מאוד מההגדה המסורתית.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94_%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%A4%D7%A1%D7%97

נוסח לדוגמה כולל ארבעה „שערים״:
* אביב – התייחסות לחג כחג חקלאי, התייחסות לעונת האביב במובנה המודרני, עם לא מעט ציטוטים תנכיים
* יציאת מצרים – סיפור מחודש של יציאת מצרים. משה חוזר לתמונה, לעומת ההגדה.
* גאולה ותקומה
* שלום

גם המשמעות של ארבע הכוסות השתנתה בהתאם. אני זוכר שתמיד היינו שותים את הכוס השלישית(?) לזכר אסירי ציון.

באופן כללי הבסיס להגדה הזו הוא התנך ופחות המשנה (ההגדה נוצרה בעיקרה בדור הראשון והשני לאחר חורבן בית המקדש).

אם גם לכם מפריע הרצף הזה שכל מטרתו היא לשבח, לקלס, לפאר לרומם וכדומה את האל, שווה להציץ על הגדה (הוראות סדר) שמגדירה סדר עם מטרות אחרות.

ר’ גם קישור מהערך האמור לאוסף הגדות קיבוציות בארכיון האינטרנט:
https://archive.org/details/thomasfisherhaggadot

יכול להיות מעניין לראות איך ההגדות מסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים התמודדו עם השואה. זה ניכר בתוכן.